נאו-הומניזם

 

לאהבה יש את החשיבות הגדולה ביותר בחיים הרוחניים. בסופו של דבר, המסע הפנימי לעבר ברהמה (אותה הכרה אינסופית) הוא בראש ובראשונה תהליך של משיכה בין ההויה העילאית והיחיד. אתם מתחילים את המסע על ידי כך שאתם מתחילים בשביל הרוחני של היוגה. בדרך, אתם חווים קרבה הולכת וגוברת לברהמה. לקראת הסוף, כל תא בגופכם ובתודעתכם מרטט לגלים מלאי אושר עילאי של אהבה עילאית, הגועשת בכל הוויתכם.

נאו הומניזם היא פילוסופיה רוחנית אשר הוצגה על ידי שרי פ.ר. סרקר למען ההתפתחות המקסימלית של היחיד ושל החברה. בבסיסה של הפילוסופיה הנאו הומניסטית, היא ההשקפה שכל בני האדם הם חלק ממשפחה אוניברסלית אחת. הווה אומר, כולנו, בין אם שחורים או לבנים, עשירים או עניים, ממדינה זו או אחרת, בני מעמד זה או אחר, כולנו חלק מאותה הכרה אינסופית. לא רק בני האדם, אך גם בעלי החיים, הצמחים והעולם הדומם. מטרתנו כבני אדם, מאחר וניכנו בסגולה מיוחדת הקרויה הגיון (רציונליות), היא להגן על היקום, להגן לא רק על אלו אשר הינם חלק מהמעגל החברתי שלנו, הדת שלנו, המעמד שלנו, הלאום או המדינה שלנו, העיר שלנו או המשפחה המצומצמת שלנו, אלא על כל הוויה חיה ביקום ועל העולם הדומם גם כן. כאשר רדיוס האהבה שלנו מתרחב אל כל ההוויות ביקום, בין אם הן חולקות עמנו אדמה מסוימת ובין אם לא, בין אם הן שייכות לאותה קבוצה חברתית ובין אם לא ואל החיות והצמחים, אזי אפשר לומר שאנחנו צועדים בשביל של להיות הומניסטיים באמת והניצול המקסימלי של הפוטנציאל האנושי שלנו יבוא לידי ביטוי בצורה כזו שיהיה ברור  מאליו שהגענו לפלנטה זו לא בכדי להשחית או לנצל אחרים, או לשלוט בהם, אלא בכדי לסייע לכל, לקחת אחריות ולהיות חלק מהעזרה לרווחה של כולם, לאושר הפיזי, הנפשי של הכל ולהגבהה הרוחנית של כל אחת ואחד. הבנה זו תוביל אותנו ואת האחרים מתוך החשיכה אל האור.

על מנת שנוכל להגיע לעמדה רוחנית נעלה ולמטרה האבסולוטית של היוגה, שהיא ההתמזגות המוחלטת של היחיד עם ברהמה ( ההכרה העילאית), נצתרך להשתחרר מדוגמות. דוגמות הן תבניות חשיבה שאין להרהר עליהן. ההשפעה שלהן ניכרת בכל תחום והתוצאה שלהן היא קיבעון אנושי, חוסר התפתחות מנטאלית, מצב בו היחידים שרויים בחשיכה ובכבלים ועמם גם החברה, ללא כל יכולת חשיבה ראציונלית עצמאית.

פילוסופיות רבות הופיעו עד היום, אך הן לא יכלו לספק לאנושות השראה כנה מתמשכת שתביא להתקדמות חברתית.  פילוסופיות אלו, למרות שלעתים היתה בהן אקסטרוגנזה אינטלקטואלית, בסופו של דבר רק תחמו את האנשים בתוך הגבולות המקובעים של הדוגמות שלהן. כמו בריכת מים מעופשים, הם בסופו של דבר הפכו אדמת טיפוח לסוגים שונים של טפילים המזיקים לבריאות. הן לא תרמו לרווחה של אף אדם. באופן כללי פילוסופיות אלו נשענו על שני סוגים של סנטימנטים: סנטימנט גאוגרפי וסנטימנט חברתי. הסנטימנט אשר צומח מתוך אהבה לאדמה של מדינה שאנו ילידיה, נקרא גאו-סנטימנט. מתוך סנטימנט זה סנטימנטים אחרים מתגלים, כגון גאו-פטריוטיזם, גאו-כלכלה, גאו-דת וכדומה. בסופו של דבר, גאו-סנטימנט זה מנסה לשמור את האנושות כבולה בתוך חלק מוגבל של העולם. אך התשוקה העמוקה ביותר  של בני האדם היא להיות חופשיים – להרחיב עצמם באופן מקסימלי, בכל כיוון אפשרי. הסוג השני של סנטימנט, סוציו-סנטימנט, מבקש לשמור אנשים מרותקים לקהילה, או קבוצה חברתית מסוימת. כלומר, במקום לחשוב על הרווחה של אזור גאוגרפי מסוים, אנשים חושבים על הרווחה של קבוצה מסוימת, גם אם רווחה זו באה על חשבון קבוצה אחרת עד כדי גרימת נזק ופגיעה באינטרסים שלה. סנטימנטים אלו גורמים לשפיכות דמים מרובה ומלחמות לרוב, והדוגמות שלהן לא מאפשרות לאנושות לנוע בזרימה חלקה אל עבר המעמד העילאי. סנטימנט נוסף הוא הסנטימנט האנושי. הרבה אנשים בעבר והיום מדברים בצער רב על הסבל האנושי ואף מזילים דמעה, אך באופן תמוה לאחר שהם מעבירים הרצאות ארוכות על אהבתם לכל בני האדם, הם יושבים ונהנים מארוחה מפוארת של בשר ודגים. האם אותם הומניסטיים אינם מבינים שאותה אנרגיה חיונית אשר פועמת בגופו של בן אנוש גם הולמת בגוף של יצור שאינו אנושי ? כשם שחייהם של בני אדם חשובים להם והם אינם רוצים למות, גם הוויות חיות אחרות מוקירות את חייהן.

הפילוסופיה הנאו-הומניסטית תהווה מקור השראה לאנושות להתרחב, לשבור את חומות הדוגמה של העבר וההווה, ולהתקדם בקצב הולך וגובר אל עבר המטרה הנעלה שלה נועדנו. היא תסייע לבני אדם להבין שכהוויות בעלות יכולת חשיבה ואינטליגנציה, תפקידנו הוא לא לשלוט ולא לנצל אחרים, אלא לדאוג לכל חלק וחלק של יקום זה, לאושר, לשלווה ולבריאות של כל חלקיו.